טיפול עצמי למניעת היווצרות פוסט טראומה 

המצב הזה שאנו חווים עכשיו נחשב לפרי טראומה. עוד לא אחרי הטראומה – ובנקודה הזאת יש לנו אפשרות אדירה להשפיע על ההשלכות שיהיו לאירוע עלינו אחרי. יש חשיבות לטיפול עצמי בשעת מלחמה.

לפי פרופסור אריה שלו שחקר את הנושא יש כמה דברים פראקטים שאנחנו יכולים לעשות כדי למנוע מעצמנו פוסט טראומה:

דבר ראשון- לצמצם מצוקה בלתי נשלטת. הימשכות של המצוקה ימים ארוכים אחרי האירוע יכולה לקבע את התהליך הטראומתי. רובנו מכירים אנשים שנפגעו מהמעגל הראשון שלנו או ממעגלים רחוקים יותר, וכולנו חווים מלחמה. וגם שמנסים להישמר מפני זה יש טראומטיזציה שנוכחת. וכרגע החשיפה למדיה לסיפורי הזוועות יכולה ליצור מה שנקרא בשפה מקצועית ״טראומה מישנית״. לכן דבר ראשית חשוב להגביל את החשיפה לתכנים קשים ובאמת לא לחשוף צעירים בכלל. פרופסור שלו טוען שזה שווה ערך ל 30 מיליגרם ציפרלקס, רק דרך ההימנעות.

לדעת שהתסמינים שאנו חווים כרגע הם נורמלים וחשובים. הפרעות בריכוז, הפרעות בשינה, בקשב וכל תגובות שמופיעות בשלב הזה הן הדרך של הנפש לעזור לעצמה.

דבר נוסף הוא גראונדינג. כל מה שמייצר קרקוע ונוכחות. זה קורה בקלות כאשר אנחנו מסתכלים החוצה ולא פנימה. לצאת החוצה מהעצמי ומהמחשבות, ולשים לב לאנשים שמולי זה כלי טיפולי חשוב שאנחנו יכולים לתת לעצמנו וגם לאחר.

דרך נוספת היא לעזור לאחרים, לתת ולעודד. לתת למישהו אחר עוצר את הדומיננטיות של המצוקה הבלתי נשלטת, מכיוון שמייצר תחושת שליטה ובחירה.

לפנות למשאבים הטבעיים שלנו, ים, טבע, מוזיקה, תחביבים וכו׳, זה ה-זמן לדברים שמחזקים אותנו בדרך כלל. למרות שלרוב החשק אליהם יורד בתקופה הזו, הם מייצרים כמו מקום מוגן חזרה לנוכחות והפסקה יזומה ממחשבות שמייצרות מצוקה.

למצוא משמעות. הרי לא ניתן לחיות בעולם נטול משמעות. להתחזק מהסיפורי גבורה, להעביר את המחשבה אליהם כשעולה מצוקה. לראות איך העם מתאחד, איך האסון והמלחמה שהם דברים בעלי שליליות מובהקת יצרו דבר חיובי בין האנשים, חיבור של עם.

והכלי החשוב והמשפיע ביותר הוא הקשר עם אחרים, היכולת להנות ״ממגע אנושי מרגיע״ – ״ Soothing human contact״. לתת ולקבל מגע, להחזיק יד, לגעת ולחבק אדם שאוהבים.

בזמן כתיבת שורות אלה אנחנו כבר שבוע שלישי לתוך המלחמה. הפוסט הזה הוא הזמנה אוהבת לכל מי שצריך וצריכה, לבדוק מה מהדברים זמין או אפשרי ליישום כרגע.
שנצא מזה מחוזקים
❤️