מחבר: ענבל פוזנר

חיפושית מתקשרת עם התחדשות ושינוי ומסמלת את המטומרפוזה

בזכות השינוי המשמעותי שעוברת מזחל ליצור עם כנפיים. כמו כל חיה שעוברת גלגול התפתחותי משתנה, הטוטם שלה מזמין אותה להתבונן האם אנחנו בתהליך ואם כן אז באיזה שלב אנו בהתפתחות שלנו

החיפושית היא החרק המגוון ביותר עם כמות מינים אדירה(הגדולה ביותר בממלכת החרקים ובטבע בכלל). היא התקשרה במצריים העתיקה עם השמש ומינים שלה אף נחשבו שם כקדושים, וכך גם במקומות אחרים החיפושית נקשרה עם אלי השמש וחיים חדשים

לחיפושית כנפיים כפולות, זוג כנפיים עליון קדמי עבה וקשה היוצר הגנה על חלק תחתון רך שהוא הכנפיים הפנימיות. כשחיפושית בסכנה גופה מתקשה והיא מתחזרה למתה והיא גם נקשרה באנשים שיש להם צורך להגן על עצמם או באנשים סגורים מידיי

לפני מספר שנים חברה שלי עברה משבר קשה, אני בדיוק טסתי לכמה חודשים והיא ביקשה שאשלח לה ריפוי ואנרגיה מרחוק, שלחתי לה וראיתי עדות של חיפושית משה רבנו בטבע, שיש לה כנפיים ארוכות וגדולות יחסית מתחת לכנפיים המנוקדות הקטנות. ראיתי איך החיפושית משה רבנו מרימה את הכנפיים האדומות שלה עם הנקודות ולאט לאט ובהתאמה פותחת כנף תחתונה ארוכה וגדולה יותר ומיישרת אותה ומותחת אותה לצורה של תעופה ואז את כנפייה השניות ועפה עם כנפיים חזקות ועצומות בהרבה מהכנפיים (שנראה שיש לה רק אותן) האדומות עם הנקודות, ושזה הטבע שלה להישתמש בעוד כנפיים תחתונות ומוסתרות שיש לה. זה היה מרגש, יש לה עוד זוג כנפיים והן גדולות וחזקות ועפות מהר יותר וגבוה יותר. היא עשתה את זה לאט אבל בנחישות.

החיפושית היא גם סמל להשארת העבר לאחור והיפתחות לשמש נעימה ולאור חדש (מבפנים ומבחוץ)

כטבע פנימי. החיפושית מלמדת על אפשרות להיפתח ליכולות פנימיות חדשות, אמיתיות וחבויות, לגלות בנו תכונות טובות, ולהתעלות כחלק מתהליכים טבעיים.

אם פגשתם חיפושית בדרככם בחנו את האפשרות לזה בחייכם 

יכולת וכוח, מודעות וביטוי רגשי
וויתור על שיפוטיות
תזמון, עיבוד וסבלנות
איזון אנרגיה נשית ואמהית
מוות ולידה מחדש

התנין הוא טורף ששמר על צורתו מהזמן העתיק, תנועתו וצורתו הם חלק מסמליות של טורף כארכיטיפ קולקטיבי. תפיסת התנין ציינה טורף מבית, מכיוון שמצוי במיים מדבר גם על טורף רגשי, על איך שאנו טורפים את עצמנו מבפנים.

דרך התנהגותו טוטם התנין מלמדנו הערכה של מה שיש לחיים להציע, המתנות והכאבים.

התנין מלמד אותנו את המתנה של שחרור משיפוטיות דורסנית. שחרור מכעס וחשיבות עצמית. התנין מזכיר לצחוק, ששכחנו את המהות של הדברים, שנקלענו לשכחה ורצינות.

משמעות הפגישה עם טוטם התנין היא שהגיע הרגע לשחרר משיפוטיות, חוסר גמישות ומודעות, כדי לאפשר למציאות להתגלות מעבר לערפל הדעה ששמנו עליה. לשמור על גמישות על מנת להתרחב מבעד לגבולות ששמנו לעצמנו בתודעה.

התנין נאבק ונותן את כל כולו מול טרפו ובכך מלמד שאין לנו צורך להידרס על ידי מצבי החיים. וכשניתן, טוב שנעמוד על זכותנו ויכולתנו להאבק בכל הכוח, כאשר אנו מותקפים על ידי סיטואציות דורסניות.

התנין מלמד על סבלנות ותזמון נכון בהתנהגותו, הוא יודע לאכסן את טרפו מתחת למים שיתרכך, מלמד לעבד ולעכל, לפני שאנו מגיבים. התנין מזכיר לנו שלעיתים יש לעכל את התהליכים שאנו עוברים, על מנת לראות ולצמוח מהשיעור שלמדנו.

התנין מלמד תנועה שהיא שקולה מודעת אך גם קלה/קלילה. דרך שחרור משיפוטיות (שמקורה באגו הנמוך), נוקשות וחשיבה מטביעה, אל עבר הערכה נקייה וברורה של המתרחש.

התנין מזכיר לנו שלעיתים חשוב שנעצור ונתבונן במה שלומנו, מה אנחנו מרגישים? מה אנחנו צריכים? מכיוון שאם נעצור ונשים לב איפה אנחנו בחוויה הפנימית שלנו, נוכל להתעורר לדברים לא רצויים שהתחוללו בתוכנו, ומתוך מודעות ובחירה לחזור למרכז שלנו, אם סטינו ממנו.

מפגש עם טוטם התנין גם יכול לבשר שמשהו חמק מהתפיסה. שיש נקודת מבט שלא נלקחה בחשבון, ולכן מראת המציאות שמתגלה איננה מהימנה. התנין מזמין להתבונן ממקום לא שיפוטי וגמיש, על מנת באמת לראות את הדבר שמסתכלים עליו.

במצריים העתיקה התנינים היו סמל לזעם פרעות והתפרעות, אך במקביל גם לסמל לפוריות וכוח בתנ”ך, הוזכרו תנינים כמפלצות אדירות, מעין סוג של אלים קדומים, שנלחמו באלוהים ומרדו בו. הסיפור המקראי מלמד שאינם יצורים שווי כוח לאלוהים, אלא יצירי כפיו.

האם התנינה היא היחידה מבין הזוחלים אשר אשר נכנסת לצום עם ההשרצה, שומרת ומגנה על ביציה. אך מסיבה שאיננה ברורה, היא יכולה גם לטרוף אותם. מכאן שהתנין מהווה גם תזכורת לכך שניתן שקולות פנימיים יהפכו הרסנים.

התנינה מדברת איתנו על העוצמות ההרסניות של האנרגיה הנשית. בחברה המודרנית קיים לעיתים מוניטין בעייתי על נשים והמושפעות ההורמונלית. ויש הרואים במחזור הרס פנימי חודשי. יש נשים הסובלות כאב פיזי ורגשי כל חודש, היות והן חוות מצבי רוח, סערות, תנועה מתוך פזיזות, וחוסר איזון עקב הפרעות כאלה ואחרות.

אך למעשה החוויה ההורמונלית מפתחת אותנו רוחנית בצורה מואצת, בכך שמלמדת אותנו מבפנים, ומאפשרת לנו לראות חוויה פנימית כסמן. לדעת מתי עדיף לחכות, ולא להגיב/ ולא לפעול. מתי מדוייק לנו להתבונן שוב, האם מה שהסעיר אותנו באמת מעליב או מרגיז? מתי נכון לנו לא לדעת ופשוט לתת לזמן ואיתו לגלים לשכוך.

הדבר מתאים לגברים ונשים כאחד, מכיוון שבשני המינים מתקיימת אנרגיה נשית, ולשניהם מחזורים פנימיים, מושפעות הורמונלית ומצבי רוח משתנים.

התנינה מלמדת אותנו עוצמה נשית מנוהלת, דרך המים הפנימיים. החיבור למקורות הרגש(המים), מתוך החוכמה לזהות את העוצמה הנשית הפנימית (גם אצל גברים). ובכך לקחת בעלות על היכולת לבחור בהתכנסות בעת כאב רגשי וסערה, לעכל לפני תגובה, לתת לעצמך את הזמן להרגיש ולהבין, לחשב ולהשיג מבט רחב יותר- ומכאן גם גבוה יותר על מה שהתבוננת עליו.

לתנינים דמעות שתפקידן לנקות את עיניהם, אלו אינן דמעות של עצב, (מכאן הביטוי דמעות תנין) ולכן מפגש עם התנין יכול להעיר אותנו לשאלות האם הגיע הזמן לבטא את הרגשות שלנו? האם אנו מבטאים רגשות מדומים או אמיתיים.

התנין נמצא במים שרק עיניו ואוזניו מציצות מעל פני השטח, כך הוא יכול להמתין שעות ארוכות לטרפו, או לשמור על טרף שהחביא. לכן נכתב שמפגש עם תנין (גם אם בתמונה/ ציור וכו) יכול להצביע על הפוטנציאל ברגע הזה, להתבונן ולהגיע לתבונה ותובנה חדשה. אך גם על כך שחוסר שימוש בהבנות ובתובנות שלנו עלול לטרוף או להטביע אותנו.

בשל הימצאותו של התנין גם במים וגם ביבשה הטוטם שלו מדבר גם על הלידה והמוות. מכוון אותנו להתחלות חדשות, לאנרגיה של לידה ומוות.

בכל פעם שבה אנו נולדים מחדש, מתקיים מוות של משהו ישן. גם כאשר אנו בוחרים, בכל בחירה שלנו יש מוות של כל האפשרויות האחרות. התנין מזוהה עם אנרגיות הלידה הראשוניות, המלמדות שאן מוות ללא חיים וחיים ללא מוות.

כדי שדרך חדשה תיוולד בנו או בחיינו, ועל מנת שנוכל לפנות מקום לצמיחה החדשה, יש לפעמים לתת לדרכים הישנות שבנו למות ולאפשר לחיים חדשים בנו להיוולד.

האהבה והביטחון של הבית

שלום פנימי וחיצוני

פריון ואפשרויות

משמעות יונה – כטוטם. ליונה יש חוש ביתי מפותח והיא יודעת למצוא את דרכה הביתה גם אם התרחקה ממנו מאוד. מסיבה זו, היונה מסמלת לעיתים קרובות את הצורך לחזור לביטחון של הבית, ומלמדת אותנו שאנו יכולים למצוא את דרכנו גם אם איבדנו אותה

עקב הצורה המיוחדת שבה היא שותה, בשאיבת המים אל מקורה, נכתב עליה שהיא יכולה למשוך את אנרגיות הבית רחוק ככל שיהיה

​

היונה גם קשורה לאנרגיות של עידון ואהבה, וגם לפריון בשל התרבותה המהירה, לכן שימשה רבות סמל של אלי הפריון.

כשנפגוש יונה נבין שהיא תזכורת להשפעות חיוביות שהיו לבית שלנו עלינו בילדותינו, הערכים, המורשת, הבית והמשפחה.

טוטם היונה מבקש להזכיר לנו את המוסר, הגישות והקודים ההתנהגותיים שלמדנו וליישם אותם בחיינו.

יונים מתקבצות יחד בעת סופה, ובכך מזכירות לנו שאם יש סופות בחיינו נוכל למצוא מקלט בחיק משפחתנו הביולוגית או אחרת, למען שנחוש בטוחים יותר. היונה בתרבות שלנו היום גם מסמלת שלום שבפיה עלה של זית.

​

היונים מזכירות לנו את האפשרויות, האמיתות והאידליות הטמונות בבית ובמשפחה, בשלום פנימי וחיצוני, ובכך טוטם היונה עוזר להבין כלי רוחני שסופר עליו בזמנים עתיקים כאשר למדו נבואה (בני הנבואה):

“זיכרון, דמיון ,אורות ונבואה”

זהו כלי פשוט ונגיש שטוען שניתן להשתמש בבחירה בזכרונות ודמיונות מחזקים ומשמחים, ושזירתם במחשבותינו למען העצמה וריפוי עצמי -בהמשך ניתן שגם יוביל לאורות ונבואה.

​

השימוש בטוטם היונה עוזר לנו להיזכר שתמיד נוכל להעלות בתוכנו זכרונות מעצמים מהבית והמשפחה (לאו דווקא המשפחה הביולוגית, אלא גם אנשים שאנו קרובים אליהם או רואים בהם משפחה); שנוכל להשתמש בזיכרונות ודמיונות שאנו בוחרים על מנת לחזק את תחושת ביטחון הבסיסי ובכך לא להיסחף בסערות פנימיות וחיצוניות ולשמור על שלום בבית שבתוכנו.

​

טוטמי החיות = זוהי דרך התבוננות עתיקה לחיבור לחיים, שהתפתחה מסביב לעולם בתרבויות שבטיות בעיקר ביבשת אמריקה. שימוש בטוטמים הוא שימוש במפגש עם חיה ,הבנה ומודעות לסימבולים החיוביים שלה. התבוננות בחוזקות, בתפקידים ובהתנהגיות שלה בטבע כמסרים מהחיים (או הקיום/אלוהים/הרוח הגדולה/אני עליון) למטרת התפתחות רוחנית, ריפוי, הגשמה, דיוק וברכה.

הזיקית הופיעה אצלי כמה פעמים לאחרונה, היא מסמלת טוטם די מורכב, אבל לאחר שנפגשתי איתה כמה פעמים החלטתי להיענות לאתגר ולנסות להסביר את המשמעות שבמפגש עם הזיקית

הזיקית משנה את צבעה לפי טמפרטורה, רמת לחות ועוד. היא משתמשת בצבעה כאמצעי חברתי המסביר מצב רוח. היא משתמשת בשינוי הצבע גם כהסוואה, אך היא בעיקר מעבירה מסרים לפי הצבעים שהיא משנה. באופן כללי צבעים כהים יותר יעידו על כעס או איום, וצבעים בהירים יעידו על רוגע, ניסיונות חיזור ועוד

גם אנחנו משנים צבעים לפי תחושות, דרך ההילה.

ההילה שלנו משנה צבע לפי הרגשות שלנו ולפי החלפת האנרגיה במפגשים עם אנשים אחרים

טוטם הזיקית יפנה אותנו (כשנפגוש אותה במציאות או בתמונות, חלומות וכ’ו) לברר כיצד אנו מרגישים? איזה צבעים משתקפים במצב הרוח שלנו? ומזכירה לנו שניתן לשנותם?

​

לזיקית יש סוג של “עיניים בגב”- יש לה כמו עין שלישית שממוקמת בחלק האחורי של ראשה ומתמזגת עם גופה לחלוטין, ולמרות שהיא לא רואה בה כמו בשתי עיניה האחרות, היא מבחינה בעזרתה באור וצל. לכן במקומות רבים מסביב לעולם היא היוותה סמל ליכולות “תקשור” ולאינטואיציה.

הזיקית מספרת לנו גם על היכולת שלנו לראות גם מה שלא נראה. לסמוך על האינטואיציה ולחקור את האמת בתוכנו.

הזיקית זזה לאט, יכול לקחת לה זמן רב לטפס על עץ, אך היא תעשה זאת ממוקדת במטרה. הזיקית מזכירה לנו את המתנה של להתקדם למטרות שלנו בקצב הטבעי לנו ובהתמדה. הזיקית מלמדת שאין צורך להתקדם בהיסוס, ומזכירה לנו להתקדם לאט ובביטחון למטרות שלנו

הזיקית נמצאת במקומות רבים בעולם, בני האדם הפיצו אותה במסעותיהם. הזיקיות מתאימות לא רק את צבען, יש להן יכולת יוצאת דופן להסתגל לכל מקום ולכל תנאים. בחום ובקור, ביערות ובמדבריות הזיקית תסתגל ותתאים את גופה ואת העדפותיה למקום שבו היא נמצאת. לכן מסמלת תזכורת למי שפוגש אותה, לשים לב לכך שהוא יכול לבחור להשתנות – ולבחור להסתגל ולאמץ “צבעים אחרים” בתודעה. הזיקית מזכירה לנו שיש לנו את היכולת לבחור דרכי התבוננות והתנהגות מטיבים עם עצמנו ועם הסביבות המשתנות בהן אנו נמצאים. לשנות העדפות ומראה, ואפילו להתמזג עם הסביבה ולחוות שייכות לכל חברה שאנו נמצאים בה

המפגש עם הזיקית מפנה אותנו פנימה להתבונן מהן התשוקות שלנו?

הזיקית מזכירה לנו שבכל מצב נוכל להעלות את התדר שלנו ולבחור בטוב, ולזכור שבהתאמה לזיקית, זה יכול לההיפך לטבענו השני

​

הנמלה היא טוטם (מגן עוצמה) של סבלנות, עקביות וטובת הכלל.

הנמלה מזכירה לנו להפגין אמון וסבלנות כלפי מצבים שהחיים מזמנים לנו. משמעות מפגש עם הנמלה הוא תזכורת – שלא נשכח, שתמיד נקבל את הדברים שזקוקים לנו בזמן שאנו זקוקים להם ביותר. גם אם הדבר לא באופק וגם אם נצטרך להשתמש באסטרטגיה, זה יגיע אלינו, בעיקר עם אנו פועלים גם לטובת הכלל

​

ישנו כלל אנרגטי שאומר שכאשר אני משלבת את הסיבות להתגשמות הדברים שאני מבקשת לעצמי, ומחברת את הסיבות לטובת הכלל – ההגשמה תהיה מהירה וחזקה יותר (ותרגיש הרבה יותר טוב). מכיוון שאנו מחוברים

​

הנמלה מלמדת אותנו על סבלנות, לנמלים יש יכולת לכלות יער שלם בהעדר מזון (גם אם זה לוקח להן שנה שלמה) הנמלה מלמדת את אסטרטגיית הסבלנות. סגולת הנמלה היא לתת אמון בכך שמה שאנו רוצים יגיע אלינו, “שמה ששלנו יגיע אלינו”. מחשבה זו היא אנרגיה יוצרת ומקיימת ויש בה הבטחה, בעיקר ברגע שמתחברים אליה רגשית

כל נמלה בתל הנמלים היא חלק מתודעת הקבוצה, אחת הסגולות של הנמלה היא הכרה בכך. התודעה שלנו מחוברת. נתנו לזה שמות שונים, מסביב לעולם ולאורך ההיסטוריה.. אך ביומיום אנו חושבים על מישהו והוא מתקשר, אנו מגיעים למקום ויודעים שנפגוש את האדם שפגשנו. האחדות הזו מרפאת אותנו, ההכרה בה היא מעוררת ומפקחת! יש בה אוצרות ברגע הזה. דרך הטוב שאנו מכניסים כשאנו משפרים את חיינו אנו מעלים את האנרגיה הטובה בעולם. כשאני תומכת בזולת ברגעים קשים ומפרה בחשיבה מקורית אני בעצמי מתחזקת ומופרת. כשאני מתחברת לתרופה פנימית, אני מקדמת לשם אנשים שמחפשים את אותה התרופה. בתור מי שבעבר הייתה אקטיביסטית מתוסכלת מהשלטון ופעילה חברתית וסביבתית, הידיעה הזו החזירה לי המון אנרגיה. אני משפיעה ומגדילה את הטוב בעולם דרך הטוב בחיי

​

הנמלה רותמת אותנו לעצב את נסיבות חיינו, ולשתף פעולה עם אחרים לטובת הכלל. היא מלמדת אותנו בכך שמראה לנו עקביות חריצות, וסבלנות בהתקדמות שלנו. מזכירה לנו תמיד לרתום את העשייה לצידנו. לקחת פרויקטים ולשים לב להזדמנויות חדשות. הנמלה מגיעה לחיינו להזכיר לנו את ההבטחה להצלחה במאמצים שלנו

תזכורת ליכולת למצוא אור בחשכה, להיזכר בידע של הלב, מסתורין, נשמות אהובים שאינם בחיים, גילוי וגדילה. מסמל את הסוד שידענו, את הידע הפנימי.

לעש יש משמעויות דומות מאוד מסביב לכל העולם. ביוונית משמעות שמו של העש הוא נשמה, בפולקלור של האפצ’ים (שבט אינדיאני) נחשב מפגש עם העש (במקומות מסויימים נכתב עש לבן ובמקומות אחרים כל עש) מסר של אהבה מאבות אבותינו -שאינם בין החיים- המודיעים לנו שהם מגינים עלינו. במקסיקו סוג מסוים של עש נקרא ‘מכשפה שחורה’, והאמינו שהמפגש עם העש הזה, הוא הודעה על מוות שלנו הקרב ובא. בג’מייקה העש נקרא נושא הנשמות, והאמינו שאדם שנפטר ורוצה לבקר את משפחתו או להתעלל בשונאיו, נשמתו נכנסת לגוף של עש והוא מגיע לבקר. בהוואי, העש סימל מוות, ונכתב שאם עש נכנס לביתך זה אדם מת שבא לבקר. גם במקומות רבים באסיה משמעותו של העש היא רוח. בסין העשים נחשבו נשמות של אהובים שמתו, ולכן שם להרוג עש נחשב טאבו

לי באופן אישי היו מפגשים מדוייקים עם עש. בהם הרגשתי אנרגיה ספציפית של סבתא שלי או סבא שלי האהובים עלי מאוד זכרונם לברכה, רגע לפני שניצלתי או שמשהו משמעותי נחסך ממני

​

העש הוא תזכורת לאמון במסע שלנו לכך ש”הדרך חכמה מהצועד בה”.

העש מזכיר לנו שגם אם החיים, או המצב נראים מורכבים כרגע, הכל יכול ברגע להשתנות. טוב שנזכור שאנו בדרך אל האור, ושזה חשוב שנשתמש בלב שלנו להנחות אותנו

​

העש הוא מה שאנו קוראים פרפר לילה, הוא חלק ממשפחת הפרפראים אך אינו פרפר. גופו של העש מלא שערות זעירות כמו פרווה, והוא עדין, ורגיש מאוד לכל דבר. עדינותו מסמלת את היכולת לתת ללב להנחות אותנו, את התשוקות האמיתיות של הלב, המסר השקט שבה מתוכנו

העש נחשב מאסטר התחפשות, המבקש שנהיה ערים לכך שאנו מסתירים משהו מעצמנו- ולהיות במודעות למה שאנו מסתירים. האם אנו משתמשים ברגשות שלנו כדי להתחבא מאחרים ולהסתתר? המפגש אם העש מציין שזה הזמן להתפתח ולהתעלות מעל האנרגיה הרגשית של הדרמה ולהתקרב יותר ללב שלנו

​

כמו הפרפר העש עובר מטמורפוזה ומסמל תהליכי שינוי וגדילה, הוא טוטם שבא להוביל אותנו לראות שמאנשים צעירים- ברוח או במיינד- עברנו לבגרות רוחנית מלאה, בה נוכל לפרוש כנפיים ולעוף בשמיים של חיינו אל האור הפנימי. אולי אנו בפרוץ דרך חדשה או בתהליך של שינוי בקריירה, במסלול המשפחתי, או שאולי גדלנו מעל תכונות אופי ישנות או התנהגויות שכבר לא משרתות אותנו ואנו צריכים לפנות מקום לאני החדש שגדלנו להיות. העש מראה לנו את הגאולה הפנימית, ושעברנו שיעורים רוחניים

​

העש הוא המבשר על טרנספורמציה מתוך הצללים.

זיהיתי דרמה או תכונה בי שלא אהבתי- תמיד אני יכולה להשתחרר ולהשתנות, לגדול ולהתפתח מתוך הקשיים הפנימיים בתודעה. כי גם הקשיים החיצוניים מקורם באנרגיה פנימית שתמיד מוכנה לשינוי והתפתחות

​

באומנות מסביב לעולם לעש תמיד היה ייצוג אפל, זאת לרוב מכיוון שלא נראה עש מעופף ביום אלא לרוב רק בלילה. משיכתו התמידית למקור אור קיבלה ייצוג כמשיכתה של הנשמה לגן העדן, לאור, להארה הפנימית

העש מסמל תזכורת לא לפחד לגלות את עצמנו בתוך המערכות יחסים הקרובות או הרומנטיות שלנו, לא לפחד להימשך ולחלוק

ישנם סוגים רבים של עשים,ומאחוריהם המון אגדות ומיתולוגיות הספציפיות לסוג העש. למעשה קיימים למעלה מ 160,000 סוגי עשים בעולם. אם סוג מסוים של עש מגיע אליכם כל הזמן, שווה לחקור ולמצוא את האגדה שמשוייכת אליו,על מנת להבין ספציפית את המסר שהוא מביא איתו. אך גם אם לא תמצאו, תיווכחו שהעש ימשיך להגיע עד שתקבלו את התשובה הברורה למסר הספציפי שהוא מביא לכם, דרך המציאות והמחשבות שלכם ברגעי המפגש

​

לפי תורת השבטים כאשר אנו פוגשים בדרור זהו סימן עבורנו מהרוח הגדולה (היקום/אלוהים) לערך שלנו ותזכורת לכך שאנו חופשיים ושאין אנו אמורים להירמס תחת מוסכמה חברתית, ממשל או כל אדם אחר.

משמעות המפגש עם הדרור היא להזכיר לנו שעלינו להשיב לעצמנו את תחושת הכבוד העצמי, לשים לב לכך ולחזק זאת בתוכנו, ושיש לנו את החופש לבחור בכך

הדרור היא ציפור קטנה אך מלאת ביטחון, היא גם בעלת מסוגלות אדירה להגן על עצמה
מפני טורפים רבים. בגלל יכולת זו היא סמל לשיעורים של חופש ומודעות לכבוד וערך עצמי. באירופה של ימי הביניים הדרור סימלה את האיכרים ואת המעמדות הנמוכים, הסמל של ציפור הדרור דיבר על כוחו של האדם הקטן ויכולתו לנצח כל ממשל, רודן, מוסכמה חברתית, או כל אדם אחר המסכן את חרותו. מסביב לעולם בתרבויות עתיקות הדרור הזכיר לעם כי תחושת הערך היא זו שתאפשר לו לנצח למרות כל הנסיבות, הדרור סימל את התעוררותה וניצחונה של האצילות העממית. בימי הביניים באירופה המעמדות הנמוכים היו חסרי אונים אל מול האדונים ובעלי האדמות, אז התפשטו בכל היבשת סיפורים של ניצחון הדרור על בעלי חיים חזקים -דובים, זאבים ונשרים – שהיו סמלי האצולה וסמליהם של אלה שנהגו באיכרים ביד קשה

הדרור הוזכר בתנ”ך כחופש בארץ: “וקראתם דרור בארץ לכל יושביה” (ויקרא, כ”ה י’). דרור היא ציפור בעלת תפוצה רחבה ביותר, והאדם הוא זה שגרם לזה בכך שהעביר את הדרור באופן בלתי מודע במהלך מסעותיו על פני האוקיינוסים. עם זאת למרות החיים המשותפים עם האדם הדרור לא בויית מעולם, ומכאן קיבל את שמו בעיברית שהוא מילה נרדפת לחופש. בתהילים (פד’ ד) נכתב על הדרור: “עוף קטן מנגן כשהוא ברשותו, ואם הוא ברשות אדם לא יאכל עד שימות”. הכוונה שהדרור שהיא ציפור שיר, שאיננה שרה כאשר היא בשבי וגם לא אוכלת – כל זמן שאיננה חפשיה. זוהי ציפור שהיא איננה ניתנת למרות או לאילוף

הדרור מסמל שיעורים חשובים של ערך החופש וערך עצמי. טוב שנזכור שיש לנו את החירות (!) להעלות למודע את הערך העצמי שלנו ולהפכו לערך בלי תנאים. לכולנו יש ערך שאינו תלוי בדבר, ערך מעצם היותנו, המשמעות של הערך שלנו מתבטאת בכך שאנו בחיים, מחזיקים בתוכנו נשמה- ניצוץ מהאלוהים

נסו לחשוב על ילד שעתה הגיע לעולם, דמיינו שהוא הילד שלכם, האם הוא צריך להיות יפה או חזק או מוכשר בכדי שיהיהי לו ערך עבורכם, האם הוא צריך להצליח או להוכיח את עצמו בשביל זה? האם משהו יכול להעלות או להוריד את ערכו בעיניכם? או שהערך שלו הוא חלק בלתי נפרד מכך שהוא קיים בעולמכם. כך גם כל אחד ואחד מאתנו צריך להזכיר לעצמו שלא משנה אם הוא בהתאמה לחברה, למוסכמות, מצליח יפה או עשיר או שאף אחד מכל אלה הוא עדיין בעל ערך שדבר לא יכול לשנתו

באחד השיעורים של הספר הקורס בניסים (105) אנו נדרשים להזכיר לעצמנו בתחילת כל חצי שעה את המשפט: “חלקי חיוני בשביל תוכנית הגאולה של אלוהים”. כמה כוח יש בלהצהיר- אני חיוני עבור אלוהים, כל חצי שעה. העוצמה של החזרתיות מקורה באמת הפשוטה של השכחה. לפעמים קל לשכוח שאנו בעלי ערך , לכן חשוב שנזכיר ונעורר את זה בנו. כשנראה דרור נדע שמזכירים לנו את זה.

​

תיקן/ ג’וק/מקק, זה טוטם של הסתגלות להכל, משמעות ג׳וק היא להזכיר את האפשרות לצמיחה מהצללים, התמדה, עקשנות יחד עם זרימה, ויטאליות, קשר עם העולם. תנועה- לדעת איך ומתי לזוז, חיבור לאינטואיציה ושיעורים רוחניים

​

החלטתי את הטוטם הזה להתחיל ממקום הפוך- מהפחד ממנו

​

פחד מג’וקים נחשב פחד אבולוציוני ממזיקים או ממחלות, ופחד ביולוגי מובנה בנו שקשור לפחד מיצורים שונים מאתנו בצורה מהותית. זהו מנגנון שמגן עלינו מאלה שעלולים לסכן אותנו. מכיוון שאין לנו אפשרות לשמר בזיכרון התורשתי שלנו את כל הזנים המסוכנים לנו, אך כן את המאפיינים הכללים שהתיקן מתאים להם- כמו ריבוי רגליים, וגוף מוארך ועוד

​

יש הבדל ביולוגי בפחד הזה בין גברים ונשים ובין מקומות (ככל שפחות נחשפים לחיה זו כך הפחד ממנה גדל, ביפן הכי פוחדים בעולם מהם ובהודו הכי פחות). אך ממחקרים נראה כי הסיבה המרכזית לפחד מג’וקים הוא הפחד שילדים מעתיקים מהוריהם. זאת אומרת ראינו שמפחדים ממנו וזה נחקק בנו שהוא מפחיד. כמו בהרבה מהפחדים שלנו, שווה להתבונן מאיפה הם מגיעים על מנת לאפשר להם לחלוף

​

שהתיישבתי עם כל החומרים לפני הכתיבה של הסטטוס הזה ביקשתי לעלות לתקשור ופשוט להביא את הסיבה העמוקה לפחד הנוראי הזה- וקיבלתי שפחד מג’וק שייך לפחד מהמוות, במישור רוחני יותר זהו גם הפחד מסופניות, לכן כדאי שנשתמש במפגשים האלה כתזכורת לבחירה בחיים

​

אחת הברכות הגבוהות ביותר שניתנו לנו נפתחת דרך הבחירה בחיים. זה יכול לקרות בכל רגע, דרך החלטות ובחירות, וגם דרך התנועה שאנו מייצרים בתוכנו. כשאני שמה את הבחירה בחיים מול עיניי יכול להיות שאנהג אחרת ביום יום שלי -בהמון מובחנים ובחירות. שאעשה פעולה,אצא מהבית, ארים טלפון, שאצור, שאפתח דלת לחיים שייכנסו

​

הם פעילים בלילה וביום הם מסתתרים במקומות חשוכים. לכן טוטם זה מזמין אותנו לחבק את הצד האפל בנו. כאשר יש פחד חזק ביותר מג’וקים זה סימן שיש חלק בנו שאנחנו לא מקבלים, או לא בסנכרון איתו

​

הג’וק הוא המגן שלנו מעצמנו ומהאוטומט להדחיק פחדים, ובכך בעצם לגרום להם לגדול. פגישה ביצורים אלה היא הזמנה להתבונן בפחדים שלנו כדי שנוכל להמיר אותם ולאפשר להם טרנספורמציה, כך שנוכל לתת להם להשתנות ולהשתחרר ולתת לנו להפוך למה שאנו באמת

​

תיקן מחובר לנו עם לכלוך והעברת חולי, ומזמין אותנו לנקות אספקטים לא פרקטיים בחיינו

​

כמו שהג’וק נעלם לחשכה ברגע שנדלק האור כך אולי גם אנו מסתירים את האור שלנו ברגע הזה, או מבודדים את עצמנו מהאור של אחרים? חוכמת התיקן מלמדת אותנו לשמור על קשר עם העולם שסביבנו. לחזק את הוויטאליות החוזקה והתגובה המהירה ברגע האמת

​

התיקן מתוך היותו נתפס כחיה מגעילה, מלמד הסתגלות גם לסביבה עויינת. הוא מלמד את אומנות ההסתגלות, מכיוון שהוא השורד האולטימטיבי וחי תחת כל תנאי, תכונה זו הפכה אותו למשנה צורה רוחני ורגשי. הוא מלמד אותנו התמדה והתעקשות בו זמנית עם זרימה עם מה שקורה

​

דרך התנהגותו הוא מלמד אותנו את היכולת להבחין איך ומתי לזוז ולהשתמש במשאבים זמינים. המפגש עם ג’וק שואל אותנו האם אנו באמת מסתגלים טוב כפי שאנו באמת יכולים

​

תיקנים מעדיפים להרגיש מגע, לכן הם לא אוהבים חללים פתוחים ויידחפו לכל מיני חורים או ילכו צמוד לפינות. יש להם יכולת להידחק לחריצים קטנטנים תוך כדי תנועה מהירה ולהמשיך בתנועתם כשהם “מעוכים” לחצי מגובהם. יכולתם להמשיך לרוץ בתנאי “מעיכה” מתאפשרת על ידי כוונון מחדש של הגפיים שלהם לכיוון הנגדי תוך שהם שורדים כוח גדול, פי 900 ממשקל גופם, ללא פגיעות. בכך הם מלמדים אותנו לאמץ את הסביבה שלנו ולהסתגל להכל. לשרוד עם כל מה שקורה

​

הגו’ק מלמד הסתגלות ומציאת מה שמוחבא. מבקש שנזכר שיש לנו את היכולת ושאנו יודעים איך להשתמש במה שיש לנו זמין להישרדות. זה יכול להיות הישרדות שלנו בחברה מסוימת, בקשר, בעסק, בפרויקט, בבית וכו’

​

לתיקן איברי חישה בקצה גופו, כל גירוי הנקלט באיברי החישה האלה גורם להעברת מידע במהירות עצומה. הוא יכול להרגיש ויברציות או שינויים בזרימת האוויר, ולברוח במהירות

​

לכן התיקן מלמד אותנו להפיק תועלת מהאינטואיציה ולהבחין בה שאנחנו הכי צריכים אותה, המילה אינטואיציה בשורשה הלטיני משמעותה “הגנה פנימית”. זוהי חלק מתרופת התיקן להבין שיש לנו כזו, להבין אינטואיציה במהירות שבה משתמשים בה, ברגע שהיא מגיעה ולפעול בזריזות.בסנסקריט (השפה ההודית של הכתבים) זה נקרא אֵגַמַה – ידע אינטואיטיבי הנובע מתפיסה רוחנית ישירה

​

התיקן מלמד הרמוניה, גם שמגיעים שינויים. מזכיר לנו יכולת הגנתית, מסוגלות לתקשר בצורה יעילה דרך ראיית האור שבבעיה, והאפשרות להאיר את הפתרון דרך פרספקטיבה נכונה

התיקן מדבר גם על מטמורפוזה ולידה מחדש מתוך התפתחות

​

לפגוש ג’וק מזכיר לנו להתעורר ולהתבונן על פרספקטיבה מפותחת ביותר בתוכנו כחלק מההתפתחות שלנו

​

הם מלמדים אותנו את עוצמת ההסתגלות, הם מעדיפים לאכול מתוק אבל יאכלו כמעט כל דבר. בהתאם לתנאי הסביבה וגודלם הם יכולים לשרוד בלי אוכל בין חודש לשלושה חודשים, ובלי מים בין שבוע לחודש. הם אפילו יכולים לשרוד ללא ראש! הם נושמים דרך נקבים לאורך הגוף ואין להם לחץ “דם”, כך שלא ידממו למוות. כלומר, המחסור בראש משפיע (בכל זאת הפה, ה”מוח” וגם אברי החוש העיקריים נמצאים בראשם) אבל לא קטלני. בסופו של דבר מקק חסר ראש ימות מצמא

​

התיקנים נמצאים בעולם כמעט בלי להשתנות או להתפתח אבולוציונית כבר למעלה מ-250 מיליון שנה

​

תכונה מעניינת שתרמה לכושר השרידות הגבוה של שלהם, היא לא רק יכולתם לזהות איום ולברוח במהירות, גם להמשיך לרוץ עד שיהיו בחשכה. לכן מזכיר לנו את חשיבותה של מהירות התגובה, שנזכור שבמקרים מסוימים חשוב לפעול במהירות. מהירות הריצה של המקקים לגופים מקבילה לאדם שירוץ במהירות של כ-330 קמ”ש. להשוואה, אפילו צ’יטה רצה רק כ-13 מרחקי גוף בשניה, שהם 95 קמ”ש. לכן נכתב שרוב התיקנים שאנו נתקלים בהם הם או זקנים או צעירים מאוד או פגועים בצורה כלשהי

​

התיקנים הבוגרים חזקים למדי – יכולים לדחוף עד פי 20 ממשקל גופם – ובכלל יש להם “כוחות על” בהשוואה לאדם. (למרות, שבניגוד למיתוסים הוכח שלא יישרדו שואה גרעינית). מקקים אף מסוגלים לעצור את נשימתם למספר דקות – עד 40 דקות במקרי חירום. תיקן יכול לקפוא לחלוטין ועדיין להמשיך וללכת

טוטם זה עוזר לנו לחקור ולהעמיק בנכסים הרוחניים שלנו, בכלים ובעוצמות שצברנו במסע ההתפתחותי שלנו כדי להתגבר על האתגרים הקשים בחיינו. תרופת התיקן מבקשת מאתנו לשים לב לכך שמצאנו תשובות לשאלות רוחניות

​

הג’וק מזכיר לנו לזהות באיזה שלב התפתחותי אנחנו נמצאים והאם הזמן כרגע ללכת או לעוף. ומורה לנו לבטוח בתהליך ולהכיר ברגע הנכון לפעולה הנכונה והתנועה הנכונה שיאפשרו לרוח שלנו לשגשג

​

החיה זו מלמדת אותנו ללכת עם תחושת פוטנטיות ומסוגלות גם בסביבה עויינת, לוותר על מה אחרים יגידו או יחשבו עלינו. התיקן מפנה אותנו להתבונן על האם אנו לא מוציאים לאור את האמת שלנו/הפרוייקט/האומנות/האמירה מתוך פחד כיצד נתקבל

​

משמעות המפגש עם העורבני הכחול

מפגש עם העורבני הוא מפגש מיסטי שנוכל ללמוד ממנו שיעור בדיוק מושלם לרגע הפגישה. כשאני פוגשת עורבני שווה שאעשה התבוננות על מספר דברים, מכיוון שזוהי הזדמנות לצמיחה ושינוי מודע שיש בו הכוונה מדויקת

לעורבני יש מספר שיעורים לקצר לנו

אחד מהם הוא בשורת תושייה המשולבת עם יכולת הסתגלות. העורבני קורא לנו שנדע שבתקופה הקרובה ייקרו בדרכנו הזדמנויות להתפתחות ולניצול כישורינו

היות והעורבני נחשב לציפור שבדרך כלל אינה נודדת הוא מסמל שיש מספיק זמן לפתח את האנרגיות שלנו ולהשתמש בהן כדי להגיע לרמות גבוהות יותר

לעורבני כושר הישרדות שאינו כרוך במאמץ רב, הוא בעל כישרון גדול. אך כישרונות גדולים יש לטפח כדי להשתמש בהם כיאות, ולכן אם ציפור זו מתעופפת אל חיינו יש בכך עדות שאנו נכנסים לתקופה שבה יש לטפח את המתנות הטמונות בנו

​

דרך שמו (באנגלית נקרא של דומה לגאיה-אמא אדמה) וצבעו הכחול והנקודות שעליו, העורבני נחשב לסמל של חיבור בין שמיים וארץ, חיבור עם המסתורין העמוק של האדמה והתרוממות לרקיע, הוא נחשב כיכול לנוע בין חומר לרוח ולהשתמש בידע עליון. אך עם זאת סימל היכרות שטחית של שני העולמות במקום שליטה בהם

​

לכן במפגש עם עורבני נזכור כמה חשוב להיכנס לעומקם של דברים ולהיזהר מהטעיה ושטחיות, ונשתמש במפגש כתזכורת למסירות, מחויבות ואחריות

מחקרים כבר הוכיחו באופן חד משמעי את חוסר יעלות תכונת ה”מולטיטאסקינג“, הוכח כי לגעת ו”לג’נגל” בין מספר דברים בו זמנית רק מוריד את הפרודוקטיביות שלנו בכל אחד מהם. התגלה כי מבחינה פרודוקטיבית עדיף שנתעמק בכל אחד בנפרד מאשר קצת בכל אחד במקביל

העורבני מדבר על השיעור הזה, אך בגדול יותר ומזכיר לנו שכדי לנו להתחייב לתחומי עניין ולהעמיק בהם וגם אם ברגע הזה בו יש לנו משיכה לגעת ולעשות עוד מגוון דברים, זה עדיין לא צריך לסתור העמקה במה שאנו עושיםציפור זו גם מזכירה לנו לסיים דברים עד הסוף ולא להתחיל דברים שלא נסיים

העורבני היפייפה מסמל גם שימוש נכון בכוח. זוהי ציפור שיכולה להיות תוקפנית וגזלנית אך במקביל מחזיקה תכונות חיוביות, כציפור ממשפחת העורבים היא חסרת פחד, אינטליגנטית מאוד וקסומה. העורבני מלמד להשתמש בכוח שלנו בדרך מטיבה ולעולם לא להניח לעצמנו להיכנס למצבים שיש בהם שימוש לרעה בכוח

​

העורבני ידוע ביכולות החיקוי שלו, הוא חקיין מעולה (הוא מסוגל גם לחקות קולות של ציפורים אחרות רעשי מכוניות, צלצולי טלפון וחריקת דלתות, קולות של חיות כמו חתולים ובכי תינוקות ועוד) חוקרי ציפורים גילו שהוא עוסק בחיקוי להנאה. הם פירשו את התנהגויות שלו כנטייה להנאה על חשבון האחר, סוג כזה של הנאה תמיד יסמל חוסר איזון. לכן שהדבר קיים בחיינו ניתקל בעורבני ונתבונן בזאת, כך שמתוך מודעות נוכל לשים לב- האם ההנאה שלנו באה על חשבון האחר? אם כן זה תמיד סימן לחוסר איזון בעייתי שטוב לשים לב אליו. חשוב שנחזיר את עצמנו לאיזון ונשתחרר מכך

המפגש עם העורבני מזכיר את הסיפור על המיינד

​

בסיפור המיינד הוא כמו סכין חד, וככל שהמיינד מפותח יותר, כך הסכין חד וגדול יותר. מכאן שאדם עם שכל מפותח כמו מחזיק בסכינים חדים ומושחזים. לכן שאדם נותן למיינד שלו, לשכלו לפעול בלי בקרה הוא כמו מעיף את שסכיניו בלי בקרה. כשהוא עושה זאת סביר שיחתך וייתכן שיפצע גם את סביבתו

במפגש עם העורבני נשאל האם אנו משתמשים בשכלנו בצורה כזו, בה המיינד מפיק הנאה מלהיות צודק יותר, להערים או להתעלות על אחרים דרך שימוש ביכולתו המפותחות- בלי לדעת שזה ביטוי אומלל של חוסר איזון

שימוש כזה של אדם במיינד יכול להיות גם כפעולה נגדו. אנשים רבים מגיעים לטיפול כאשר הם סובלים מחוויית חיים קשה, בה המחשבות שלהם פוצעות אותם או הביקורת והשיפוטיות שלהם עולה על גדותיה

ההבחנה שלהם חדה וטובה והם שמים לב לפרטים, ויודעים מה הם רוצים וכו’ אך בו זמנית מעוותים את השימוש ביכולות שלהם (בכך שניחנו במיינד / שכל מפותח) לרעתם

היות ושכלם חכם ומשכנע בטיעוניו, הם מותקפים על ידי מחשבותיהם, יתכן שנמצאים בכעסים וריבים, ומרגשים רוב הזמן חוסר הרמוניה. הם זכו בכוח של שכל אך הם משמשים בו בצורה שגויה

מקור הביקורת הוא חיובי- הוא בקרה, על עצמנו או על הסביבה וכ’ו. הרצון מאחורי הביקורת הוא של אהבה- להשתפר, לא לחזור על טעויות וכ’ו. אך הוא עיוות גדול מאוד של המקור האוהב, כי מאהבה וטיפוח קל יותר לצמוח מאשק משיפוט וביקורתיות

כשלאדם יש שופט נוראי בתוכו או לידו (הורה/בן זוג/חבר וכ’ו) הוא לרוב יאבד ביטחון ולא יתחזק. הביקורת והשיפוטיות קוצרות את רגלינו ולא באמת מאפשרות לנו להשתפר. שאני פוגשת עורבני חשוב שאזכר לא להשתמש בצורה זו בכוחי השכלי (על עצמי ועל האחר)

כאשר אתם רוצים להשתפר שחררו את הביקורת והשיפוטיות והתבוננו על מהן החזקות שלכם, מה אתם אוהבים מה אתם עושים באמת טוב. האנרגיה של זה תאפשר לכם רוח גבית הרבה יותר עוצמתית מהשיפוט והביקורת, וכך גם עם הסביבה שלכם אם אתם רוצים לחוות את עצמכם כחזקים חזקו אחרים אם אתם רוצים לחוות שפע תתנו, השתמשו בכישרונות וטפחו אותם והתבוננו בכוח השכל שלכם לטובתכם ולטובת הסביבה

​

משמעות מפגש עם הדבורה

הדבורה היא סמל למתנת הפוריות שבעשייה מהנה, האפשרות לחוות את מתיקות החיים, וסמל לשפע.

הסימבול המשמעותי והעקבי ביותר של הדבורה מסביב לעולם קשור לרוב פוריות ודבש החיים. הפוריות בעיקר בזכות התפקיד שהיא משמשת בעולם הצומח והעובדה שהיא החיה המשמעותית ביותר בהאבקת הצמחים, מתוכם צמחי מאכל רבים שהאדם תלוי בהם, ומרבית המזון אותו אנו צורכים. 

בטבע האינסטינקט הראשוני של כל ישות הוא להתרבות, אך צמח שרוצה להתרבות לא יכול ללכת אל הצמח השני ולהרבות את עצמו. כך שלמעשה, הדבורים מהוות את הידיים והרגליים של מלאכת האהבה והרבייה של רוב עולם הצומח, פרחים ועצים ועוד.

שליש מהתוצרת החקלאית העולמית תלויה בהאבקת דבורים

(אהבה– האבקה אותן אותיות בתוספת האות ק’- מאותיות השפע).

בעצם הדבורים אחראיות למרבית השפע שיש בעולם. הן נחשבות לחרק העסוק והמועיל ביותר בממלכת החרקים.

תוחלת החיים של הדבורה מוגבלת בכמות העבודה שהיא הספיקה לעשות בחייה!

לכן הדבורים עושות את מה שחוסך להן הכי הרבה זמן ואנרגיה ונותן להן הכי הרבה צוף. הן פיתחו דרכים יעילות ומתוחכמות המבוססות על תהליכי למידה וקבלת החלטות. כל נחיל דבורים שעובר את ה-50,000 פרטים, עובד כאורגניזם אחד. הן עובדות בשיתופיות מלאה ומלמדות אותנו על השפע שבא מחיבור יחד. הן מתחזקות את צורות התקשורת מהמתוחכמות ביותר בטבע. בין היתר דרך ריקוד הן מתקשרות את כיוונו של המזון והמרחק ממנו, וכן מודיעות על טרפים ועל מידת הסכנה.

כל תוצריהן של הדבורים, ללא יוצא מן הכלל הן תוצרי בריאות ורפואה. לכן סגולת הדבורה מדברת גם על ריפוי לעצמנו ולזולת.

הדבורים ניזונות מצוף הפרחים. רגלי הדבורה הן אחד האיברים הרגישים ביותר בגופה, הדבורה מסוגלת לטעום את המזון באמצעות רגליה ולהחליט אם יש צוף בפרח שהיא נוחתת עליו, בעת שהדבורה נוחתת על פרח כלשהו ומוצצת ממנו את הצוף – האבקה שעל האבקנים נדבקת לרגליה וכאשר היא עוברת לפרח אחר מתרחשת פעולת ההפריה. לכן אחד הסימבולים שהדבורה משמשת הוא עבודה שיש בה הנאה, הדבורה היא סמל ותזכורת לכך שכל עשייה ועבודה שנעשה תהיה פורייה ומתוקה יותר אם נהנה ממנה. 

הדבורים הן גם סמל להשגת הבלתי אפשרי, היות גופן גדול לכנפיהן ומעופן לא מובן לפי חוקי האווירודינמיקה, באם זה הנושא שבו אנו מהרהרים בעת שפגשנו דבורה נזכור שלא משנה כמה גדולה משאלת הלב שלנו היא תמיד יכולה להתגשם.

הדבורים הן אדריכליות מצוינות, חלות הדבש שלהן בניות מתאים בעלי שש צלעות, משושים. צורת המשושה בגאומטריה המקודשת (הגאומטריה של צורות הטבע, הנקראת גם שפת הבריאה) מדברת על איזון בין זכרי ונשי דרך אהבה. בנוסף בכוורת הדבורים ישנם משושים שבתוכם נמצא הדבש, צורת המשושה של חלות הדבש מכילה בתוכה מגן דויד.

בתרבויות העתיקות הדבורים והדבש נחשבו כמרפאים וכמתנה מהאלים. מסביב לעולם האדם חווה את הדבורה כבעלת משמעות רוחנית ודתית.

בפירמידות נמצא דבש בן 3000 שנה שנשמר באיכותו. האל ווישנו יוצג כדבורה היושבת בלוטוס, והאל קמה אל האהבה במיתולוגיה ההודית מתואר כרוכב על דבורה. ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית הדבורה נחשבה בעל חיים קדוש. במצריים הדבורה סימלה מלוכה ובתרבות הקלטית הדבורה נקשרה לראיית הנסתר, כמו גם ביהדות- המילה דבורה באה מדיבור והתנבאות, (או גם : תקשור (כמו דבורה הנביאה) מתוך כך שמחברת בין שתי המשמעויות דיבור ו-ה’.

לכן כשנפגוש דבורה בדרכנו ניזכר שהיא סמל לשפע ולמתנת הפוריות. נזכור שיש לנו תמיד אפשרות לחוות את החיים כמתוקים ולחיות בעשייה מהנה, הדבורה מזכירה לנו לדלות את דבש החיים ולהזכיר לנו שלא משנה מה גודל החלום שלנו, אם נתאמץ נוכל להשיגו. דבורה מסמלת את הבטחת הפוריות שבעשייה מתוקה.